- השראה: רוקוקו היה תגובה לסגנון הבארוק הפורמלי של לואי ה-14 שקדם לו בצרפת. סגנון הרוקוקו מציג בפנינו את אורח חיי האצולה באירופה. ישנו שימוש ניכר בצבעים עדינים הבאים להאיר את הדמויות. בניגוד לדיוקנאות הבארוק, שהציגו דמויות נוקשות, קודרות ורשמיות, בציורי הרוקוקו הדמויות הן חינניות ועדינות, מביעות שמחה בדרך כלל וחיות חיי מותרות.
- מאפיינים מרכזיים: חללי הפנים של הרוקוקו חולקים מראה דומה לסגנון הצרפתי בכך שהם קלים, אלגנטיים ואווריריים. אמני הרוקוקו נקטו בגישה משחקית, עליזה, מצועצעת וחיננית, והרבו להשתמש בצבעי פסטל, עיצובים א-סימטריים, קימורים וזהב.
- רהיטים: רהיטי הרוקוקו מעוגלים ומוגדרים על ידי גילופים משוכללים בעבודת יד על ידי אומנים כאשר הרבה מההשראה היא מהבארוק. קווים על שולחנות, כיסאות וספה הם תמיד מעוקלים ורכים.
- אביזרים: מראות הן כלי קישוט נפוץ המשמש לשיפור האור הטבעי ולגרום לחללים להיראות גדולים יותר. עיטורים מהטבע כגון עלים, צדפות, קונכיות, סלעים, ענפים ועוד. צורות מהטבע: עלווה מפותלת, צדפות מחורצות, גרלנדות פרחים, תנועות להבה, מוטיבים אקזוטיים מהמזרח הקרוב והרחוק, בעיקר מסין, מוטיבים מהחי, כגון סוגים שונים של ציפורים, עופות, דרקונים וכלבי ציד. טכניקת הציור העיקרית בתקופת הרוקוקו היא טכניקת הפסטל. שילוב של קטיפה, משי או העתקים של מרקמים מתאימים לתקופה יכולים להוסיף תחושה של יוקרה ונוחות.
- תאורה: נברשת בעלת עיטורי פרחים ועלים עם גימור מוזהב, מנורות קריסטל ונברשות קריסטל
- צבעים: פלטת הצבעים מורכבת בעיקר משנהב, פסטלים בהירים וזהב.
- ההבדל בין הרוקוקו לבארוק: גם סגנונות פנים בארוק וגם רוקוקו חולקים אהבה לקישוט מפורט, שילוב של נושאים טבעיים ושל קווים ועיקולים רכים, אך הם מתפצלים באופן משמעותי בדרכים אחרות. סגנון הרוקוקו ייצג אופנה עילית חילונית בעוד הבארוק התמקד בהצגת כוחה של הכנסייה. בניגוד לקנה המידה הגדול של הבארוק ולניגודים הדרמטיים, הרוקוקו נוטה לגישה קלילה יותר, שובבה יותר, המתמקדת בפנאי והנאה. אפילו מבחינת הצבע, הגוונים העשירים והעזים של הבארוק פינו את מקומם לפסטלים של הרוקוקו. הרוקוקו מאופיין בקנה מידה קטן יותר וקישוט עדין יותר בהשוואה לסגנון הבארוק הגדול והדרמטי וכמו כן, בעוד שהבארוק היה כולו סימטריה, סגנון הפנים הרוקוקו מעדיף גישה א-סימטרית.
